Blog Layout
How did we end up with the surname we have
Aviad Ben Izhak
This article aims to answer many questions and remarks I received, while expending into further aspects of this vast area. This time, I will talk of surnames in general.
I will describe the main ways surnames were given, without covering all ways, since there are hundreds of thousands of “Jewish” surnames and full coverage is impossible.
One of the largest groups is based on the name of the father
This is the source of surnames such as Abrahamov, Abramson, Abrahams, Abramfor, and more.
The same is true for Yaakov – Yankelevich, Yaakobi, Kaufman and Koppel.
Lazarson (son of Lazar), Phillipson, Mendelson and more were created in a similar way.
One large group comes from the name of the mother
The former President of Israel Rivlin (Rivka), Tzirlin (Tzilla) and the Beilinson Hospital (Bella).
You might be surprised to find that Esterman is “husband of Ester” or that Perlman is “husband of Pnina/Perla”.
Dozens of surnames were given to Cohen’s and Levi's
Catz, Cohen, Cahana, Kagan, Kaplan, etc. Cohen and Kagan are actually the same name; H does not exist in Russian and therefore, Horovitz became Gurevich and even sometimes Garbuz.
Levi became Levy, Levit, Segal, Levin, etc.
Another large group is based on names of places
so many of them were long forgotten such that even the people that carry the surname don’t know it’s based on a certain village or town. Just a few examples – Sanaani (Sanaa), Huldai (Hulda), Florentine neighborhood in Tel Aviv (Florence), Martziano (Marseille), Elkalay (Alkale, there were two of those in Spain), and Warsofsky (Warsaw).
An additional group is based in occupations in different languages
So, what is common to Hadad, Blackman, Shluser and Koval? Blacksmith. Dahan, Ferber, and Mahler are all the same name – painter. And there are many more examples.
A lot of imagination and creativity were put into surnames. Some are based on colors, e.g. Rot (red), Rothchild (red shield) as well as Belau (blue).
Some come from plants (groundsel and oleander for example), and many trees – all surnames that end with “baum” and “boim” are some sort of a tree (Applebaum – apple, Elbaum – olive, etc.)
And one cannot skip mountains – all surnames that end with “berg” are some sort of a mountain (Silverberg – mountain of silver, Greenberg – green mountain, etc.)
This is only in a nutshell, there are so many more surnames and you are welcome to search online as well as at the ANU Museum of the Jewish People website.
If you wish to read on “German” surnames among Jews, I invite you to read the article that is dedicated to this topic.
The author
The author - Aviad Ben Izhak (Lieutenant-Colonel), former commander of the Military Computer Science School (Mamram).
Specialist in creating genealogies and locating family members and roots. Seasoned in creating genealogies that include thousands of people.
Aviad is the founder of Yedaat – Genealogy and Family Trees.
All rights reserved to the author – names of products and companies are independent registered trademarks!
סיפור מרגש ומומלץ ליום השואה.
סיפור מרגש ליום השואה, מומלץ לבתי ספר בית ספר, מבוסס על סיפור אמיתי.אביעד בן יצחק (סגן אלוף במיל.) מפקד בית הספרסי למחשבים ("ממר"ם") בצה"ל בעבר.
מומחה לבניית עצי יוחסין ואיתור שורשי עץ המשפחה. בעל ניסיון רב ומגוון בבניית עצי ואילנות יוחסין הכוללים אלפי אנשים.
אביעד מוגדר כ-Geni curator והינו אחד מהבודדים בישראל שהוסמכו לנהל את אילן היוחסין העולמי.
אביעד מרצה מנוסה ובקיא המכיר את תחום בניית עץ המשפחה לפני ולפנים ומעביר את ההרצאות בצורה קלילה, ברורה ומלאת הומור.
הרצאותיו של אביעד בן יצחק על תגליות מרתקות ומפתיעות ממחקרי עץ השורשים של משפחות וקהילות רבות מועברות בארגונים, בגופים קהילתיים, בחוגי בית, בחוגי העשרה למבוגרים ועוד.
כל הזכויות שמורות למחבר – שמות המוצרים והחברות הינם שמות מסחריים רשומים העומדים בפני עצמם!
זהו אחד משמות המשפחה הנפוצים בישראל. הוא מופיע בעשיריה הראשונה של השמות הנפוצים. הוא נפוץ בעיקר בקרב יוצאי מרוקו אבל מופיע גם אצל משפחות מתוניסיה, אלג'יריה ועוד. ניתן לכתוב אותו בעשרות דרכים בעברית, אנגלית וצרפתית למשל דהן, דהאן, בן דהן, אדהאן, דהון ועוד. אז מה פירוש שם המשפחה הזה? ולמה הוא כל כך נפוץ? בדקתי כמה וכמה מקורות (ראו למטה) והנה הפירושים האפשריים שמצאתי. יצוין שזהו זהו אחד המקרים, הלא מעטים, שבהם אין פירוש אחד ויחיד לשם המשפחה. הפירוש המרכזי שמופיע בכל המקורות הוא "צייר" "צבעי" וגם "סוחר בצבעי שמן". הפירוש הזה מתבסס על מילה בערבית. אפשרות נוספת היא שהשם נגזר מתחן המקראי, בנו של תלח ואחד הצאצאים של יששכר. מצאתי חוקרים שמיחסים את מקור השם למילה "דנן" שמשמעותה בארמית היא "ידוע". ובמקום אחר צוין שהשם נגזר בכלל מהשם "דן". מה שבטוח הוא שמדובר על שם יחסית קדום. הוא מופיע בספרד במאה השלוש עשרה ובמרוקו במאה השש עשרה. מקורות: אלכסנדר ביידר – המילון לשמות משפחה מאזור המגרב, גיברלטר ומלטה מילון גוגנהיימר מילון לשמות משפחה ספרדים אתר אנו - בית התפוצות ויקיפדיה
ההכנות לא נעלמו מעיניה החדות של רות. גם בגילה המתקדם הראייה נותרה טובה, אם גם בסיוע של משקפיים איכותיות ושני ניתוחי קטרקט. היא דהרה על הקלנועית, כהרגלה, בשבילי הקיבוץ ובעוברה ליד המועדון לחבר ראתה את חיים החצרן מפזר כסאות ושולחנות, יוסק'ה החשמלאי תלה מנורות צבעוניות ועוד כמה חברים טרחו בהכנות שונות. היא ידעה שכל זה לכבודה, לכבוד האירוע הממשמש ובא. האירוע הזה יהיה כולו לכבודה. יום הולדת שמונים לאחת מוותיקות הקיבוץ, אחת "ששורדת", חייכה לעצמה בעצב מסוים. חושבת על הבדידות ההולכת וסוגרת עליה מכל עבר, על דודי בעלה שנפטר לפני עשרים שנה, צדיק תמים, ועל חבריה וחברותיה הרבים שהלכו לעולמם. משכבת הגיל שלה, נותרה כמעט בודדה, למעט גיטה, אבל גיטה איך לומר, כבר לא הייתה בת שיח. דווקא חבל, חשבה לעצמה. גיטה היא היחידה שיודעת את הסוד וברגעי ההתלבטות האלה, לא היה מזיק להתייעץ אתה. גיטה הרי מכירה אותה ממש מההתחלה, מהעיירה הקטנה בפולין המזרחית, זו שממנה ברחו יחד אל היערות. יחד עברו את המלחמה עם הפרטיזנים הרוסים ויחד עלו לארץ לחזק את הקיבוץ הצפוני. לו רק יכולה הייתה להחליף כמה מילים עם גיטה... עצם המחשבה על חברתה הטובה גרמה לה לעצב. היא הקפידה לבקר אותה בכל ערב, לאחוז בידה ולחבק אותה, אבל גיטה הייתה בוהה בה, לא בטוח שמזהה אותה. ישובה הייתה בכיסא גלגלים ללא תנועה. חודשים רבים עברו מאז ששמעה ממנה מילה. האם יום הולדת שמונים הוא המועד המתאים לחשוף את הסוד? שאלה את עצמה. האם לא נכון יותר לקחת אותו אל הקבר? את חושבת כמו פולניה אמיתית גיחכה לעצמה. 'לקחת סוד אל הקבר' אך ההתלבטות לא הניחה לה. התלבטה שוב ושוב ולא ידעה מה להחליט. האירוע במוצאי שבת הלך והתקרב, האורחים החלו להגיע משעות הצהריים מקרוב ומרחוק. הילדים והנכדים, אלו שגרים בקיבוץ ואלו שגרים בעיר. הנכדים התרוצצו על הדשא והנינה שנולדה לפני מספר שבועות התפרקדה לצידה בעגלה. הצפיפות על המדשאה ליד חדרה הלכה וגברה ככל שקרבה השעה. חברים ומכרים רבים הגיעו לברך אותה וכל אחד מהם שימח אותה בדרכו. היא ברכה את המברכים, החליפה כמה מילים עם כל אחד ולא זנחה את הנכדים, מתחקרת בתורו כל אחד ואחת על מעשיהם בגן ובבית הספר. ההתלבטות לא עזבה אותה לרגע, גם בנוכחות האורחים, ההתלבטות התרוצצה במוחה ולא נתנה לה מנוח. האם לספר או לא? אני מהדור שלא מדבר יותר מדי. אמרה לעצמה. אני מהדור שעושה ולא מברבר כל כך הרבה כמו הצעירים בתוכניות האלו בטלוויזיה. ריאליטי או איך שהם קוראים לזה. בשעה הנקובה, ההמולה רבתה ליד המועדון לחבר. ברקע התנגנו שירים של הגבעטרון שכל כך אהבה. היא התיישבה בשורה הראשונה מוקפת בכל אוהביה. למרות שעת הערב המאוחרת, המשיכה האדמה לפלוט את חום היום. רות נפנפה במניפה ונגבה את הזיעה שחלקה נבע מהלחות וחלקה מההתרגשות. התרגשות שטרחה להסתיר בכל דרך. המברכים היו רבים. מזכיר התנועה שבא מרחוק, מזכיר הקיבוץ, החברים, הילדים והנכדים. מישהו טרח להזכיר איך ניהלה את המכבסה בימים הנשכחים שלפני מלחמת ששת הימים, איך המשיכה לכבס גם תחת הפגזות, מסתופפת לעתים ליד קיר המגן העבה שהוצב ממזרח למכבסה. אחר סיפר איך שלחו אותה בימיה הראשונים בקיבוץ לצחצח לפרד שיניים עם מטאטא ודלי ואיך כל חברי הקיבוץ התחבאו מאחורי קירות האורווה בכדי לחזות במחזה. כל אחד ודבריו, כל אחד וסיפוריו. דמעות זלגו מעיניה כשהנכדים עלו על הבמה ושרו לה בצוותא שרשרת שירי יום הולדת. התוכנית הגיעה אל סופה ורות התבקשה לעלות על הבמה. ידיה רעדו כשאחזה במסעד הכיסא בכדי לקום. היא רעדה מכמה סיבות ואחת מהן הייתה ההתלבטות. רות הודתה למארגנים ולאורחים, ברכה על הזכות הגדולה שנפלה בחלקה, להשתתף בבניין קיבוץ מפואר לא רחוק מהכנרת. לסיום בקשה לתקן "טעות קטנה שחזרה על עצמה לכל אורך הערב" היה רחש קל בין המארגנים, כולם ניסו להבין מה הטעות. "... שמחתי על כל הברכות והשירים ששרתם לי. שמחתי מאוד שהתאספתם כולכם לרגל יום הולדתי השמונים. אבל החלטתי לגלות לכם סוד קטן. היום אני בדיוק בת תשעים!!!"
דצמבר 2021 וורשה, פולין ידג'ה פסעה במסלול המוכר כל כך, מסלול שבו הלכה במשך כמעט שלושים שנה פעמיים בשבוע לפחות. היא הכירה כל קיר וכל חלון, כל דלת וכל תמרור, כל אבן וכל מרצפת לאורך המסלול הזה. פתיתי שלג ירדו והצליפו קלות על פניה, היא התעלמה מהם וכאילו שלא חשה דבר. מחשבותיה טרדו אותה כבכל הימים והלילות האחרונים. העולם הכל כך רגיל והכל כך פשוט שבו חיה במשך שבעים ושמונה השנים האחרונות כבר אינו אותו עולם. ומה תאמר לחבריה הוותיקים? חברים שתפגוש בעוד כמה דקות. אחרי שנים ארוכות שהם ביחד בוועד הכנסייה הקתולית. איך תסתכל בעיניהם? האם תאמר להם מה התגלה? האם תאזור כוח לשאת בכל המשמעויות? ומה האפשרות השנייה? לא לומר כלום ולשקר במצח נחושה? לשקר לחברים? לשקר לכומר שהיא יד ימינו כבר שנים ארוכות? לשקר לאיש הזה שהקשרים עימו כל כך יקרים לליבה? לשקר עכשיו לאיש הזה, ששמע את כל הווידויים שלה שנים על גבי שנים. המשיכה לצעוד ולעשות את דרכה, פוסחת על כל הסעיפים וככל שהתקרבה ליעדה כך האטה את הליכתה, אולי מתוך חשש ואולי מתוך רצון לגלגל את אותן מחשבות ושאלות שוב ושוב במוחה. אילו רק ניתן היה להחזיר את הגלגל לאחור. אילו התגלית הזו בכלל לא הייתה מתרחשת. או אז יכולה הייתה להמשיך בחייה הרגילים, חייה כפי שהתנהלו במשך כל שבעים ושמונה שנותיה. אוקטובר 2021 וורשה, פולין הזוג הצעיר זה עתה נישא בכנסיה. הטקס היה מרשים ומכובד וקרובי המשפחה נדחסו למסעדה הסמוכה לחגוג את האירוע. ידג'ה תפסה את מקומה בשולחן המשפחתי המרכזי. כמו בכל אירוע משפחתי, היה זה יוז'ק שריכז את רוב תשומת הלב, יוז'ק שישב לימינה. הוא לגם מהוודקה כוסית ועוד כוסית ועם כל כוסית התווספו להם בדיחות וסיפורים משעשעים יותר ומשעשעים פחות. הקהל סביבו געש ורגש. הכל היה טוב ויפה עד שזרק את ה"פצצה" – הוא דיבר על הוריה והיא נותרה פעורת פה. פעורת פה ממה שאמר ונדהמת מהנהוניהם של שאר היושבים סביב השולחן. כולם ידעו – אמרה לעצמה. כשהבין מה עשה, ניסה להתנצל "שתיתי יותר מדי" הוא אמר לה "ובכלל הייתי בטוח שאת יודעת את זה כבר מזמן, בחייך ידג'ה" אמר ועבר לסיפור הבא. עברו כמה דקות והיא החליטה שהאשמה כולה בה. היא פשוט הייתה עיוורת. היא פשוט סירבה לראות. כל הסימנים היו שם והיא התעלמה מהם. כל הערות הקטנות שלו ושל האחרים לאורך השנים. ההערות והצחקוקים על המראה שלה. פתאום הכל צף ועלה בזיכרונה. קיץ 1949 קרקוב, פולין לפני כמה שבועות חגגה את יום הולדתה הששי והשינוי הגדול ביותר בחייה היה שכעת הרשו לה לחזור מהגן לבד, בלי ליווי אחד ההורים. היה חם והיא פסעה בצעדים קטנים לעבר ביתה, מרחק של כמה עשרות מטרים. אדם זר עם שיער שחור עמד בצד השני של הרחוב הצר ועישן סיגריה, הוא הביט בה ומיד אחר כך סרק במבטו את שני צידי הרחוב. היא נעמדה והביטה כמוהו מלווה את מבטו. איש לא נראה בסביבה. האיש החל לחצות את הכביש, פוסע לעברה. הסיגריה כבר לא הייתה בידו. ידג'ה נבהלה ופתחה בריצה, תוך שהיא צועקת צעקות רמות, חלונות נפתחו מסביב. היא הגיעה הביתה מתייפחת, מתנשמת ומתנשפת. לשמע הצעקות, אמה חכתה לה לפני דלת הכניסה. בערב שמעה את הוריה מדברים על מה שהתרחש. הם דברו בלחש והיא שמעה רק חלק של משפט, משהו שאמר רומק אביה "...יש שמועות שהם באים לאסוף את הילדים שלהם..." מאותו יום היא לא הורשתה ללכת לגן לבד. עברו עוד כמה ימים והמשפחה עברה לוורשה לבית חדש. אוקטובר 2021 וורשה, פולין ידג'ה עזבה את ארוחת החתונה לפני שהאורחים התפזרו. רגליה נשאו אותה לדירה של מרגיט, בתה היחידה. רק אותה תוכל לשתף בסיפור הזה. למרגיט המופתעת מהביקור הבלתי צפוי צפתה הפתעה נוספת. ידג'ה ספרה לה כל מה שיוז'ק אמר ובאותה נשימה הזכירה גם את ההערות שלו לאורך השנים. ההערות על המראה שלה ובמיוחד נזכרה כעת, הערות על האף שלה. "יש לזה פתרון" מרגיט פסקה "שמעתי שמיליונים כבר ניסו אותו" אמרה ומספר שניות אחר כך כבר הייתה עסוקה בחיפוש באינטרנט. 1943 קרקוב, פולין רומק יצא מביתו שקוע במחשבות. הבוקר, אחרי יותר מעשר שנות נישואין, אשתו בשרה לו שוב שהיא לא בהריון, גם הפעם הניסיונות לא צלחו. הוא עזב אותה בוכה ומתייפחת. לא מצליחה להירגע. ליד פתח הבניין שמע בכי של תינוק. הוא הביט כה וכה וראה חבילה קטנה מונחת מעבר לגדר הגטו היהודי. הוא התקרב, הבכי התגבר. כשהתכופף לעבר החבילה, הבחין שזו תינוקת. ליד החזה שלה היה מונח פתק קטן כתוב בפולנית. "אנחנו הולכים למחנות, בבקשה תשמרו על הבת שלנו, בבקשה אנשים טובים, היא רק בת שלושה חודשים". רומק הצטלב והביט לשמים. דצמבר 2021 וורשה, פולין שבועות ארוכים ומטלטלים של ציפייה הגיעו אל סופם. מרגיט הגיעה עם התוצאות. ידג'ה התעכבה במטבח עם הכיבוד והתה חוששת ממה שעשוי להתגלות. מרגיט הושיבה אותה על הספה וספרה לה בפרטי פרטים מה התגלה. נשימתה של ידג'ה נעתקה. *** בדיקת הד.נ.א שידג'ה בצעה הוכיחה שהיא יהודיה - כמעט מאה אחוז התאמה. גם בדיקה נוספת הראתה תוצאה זהה. בבדיקה הנוספת נמצאו כמה קרובי דם מדרגה שלישית בישראל ובארה"ב כולם נולדו עם אותו שם משפחה. כל המאמצים למצוא את שמות הוריה עלו עד כה בתוהו.
אביעד בן יצחק (סגן אלוף במיל.) מפקד בית הספר למחשבים ("ממר"ם") בצה"ל בעבר.
מומחה לבניית עצי יוחסין ואיתור שורשי עץ המשפחה. בעל ניסיון רב ומגוון בבניית עצי ואילנות יוחסין הכוללים אלפי אנשים.
אביעד מוגדר כ-Geni curator והינו אחד מהבודדים בישראל שהוסמכו לנהל את אילן היוחסין העולמי.
אביעד מרצה מנוסה ובקיא המכיר את תחום בניית עץ המשפחה לפני ולפנים ומעביר את ההרצאות בצורה קלילה, ברורה ומלאת הומור.
הרצאותיו של אביעד בן יצחק על תגליות מרתקות ומפתיעות ממחקרי עץ השורשים של משפחות וקהילות רבות מועברות בארגונים, בגופים קהילתיים, בחוגי בית, בחוגי העשרה למבוגרים ועוד.
כל הזכויות שמורות למחבר – שמות המוצרים והחברות הינם שמות מסחריים רשומים העומדים בפני עצמם!
במסגרת עבודתי כמרצה וכחוקר ובונה אילנות ועצי יוחסין ומשפחה, אני נתקל לא מעט בשאלות ותהיות הנוגעות לשמות משפחה, לגרסאות שלהם ולקשר המחבר בין שמות המשפחה השונים לבין קהילות וארצות המקור שלהם. אחד משמות המשפחה המעניינים הוא שם המשפחה ביטון. האם ידעתם ששם המשפחה ביטון הוא אחד השמות הנפוצים בישראל? אם כך, מה מקור השם ואיך הפך לכל כך נפוץ? כאמור, השם ביטון בפני עצמו הוא אחד הנפוצים בישראל אבל אם לוקחים בחשבון גם את כל ההטיות והמופעים שלו הוא הופך לנפוץ עוד יותר. יש המון צורות לכתוב את השם הזה בעברית ובאנגלית ובין ההטיות והמופעים ניתן למצוא את אביטן, ביתן, בוטון, אבוטון, ויטון, ביטום ואפילו פיטון. השם הזה הוא בעצם גרסה ספרדית למילה חיים. זה מגיע מהמילה הלטינית ויטה שפירושה חיים. גם השם חיים מופיע במספר צורות – חי, חיים, היים, וגם ביבאס יעיש ועוד. קצת רקע על הפופולריות של השם חיים בצורותיו השונות הרפואה המודרנית והמתקדמת קיימת רק כמה מאות שנים בודדות. במשך יותר מאלף חמש מאות שנה, נניח מחורבן בית שני ועד לפריצות הדרך ברפואה במאות השנים האחרונות, תמותת התינוקות הייתה גבוהה מאד ותוחלת החיים היתה נמוכה. אנשים מתו בהמוניהם ממחלות בגיל צעיר וצעיר מאוד יחסית למה שאנחנו מכירים כיום. לאור מה שציינתי כאן, גם הספרדים וגם האשכנזים, נתנו את השם חיים לתינוקות ביום היוולדם ולפעמים הוסיפו את השם חיים גם לאנשים בעת מחלה. כאמור היו להם הרבה "הזדמנויות" לישות את זה. התקווה הייתה שמשאלת הלב תגשים את עצמה והאדם ימשיך לחיות. השם ביטון היה במקור שם פרטי של אדם והוא מתועד ככזה מהמאה ה 14 לפחות בספרד ומרוקו. בהמשך הפך השם גם לשם משפחה הנגזר משמו הפרטי של אדם כלשהו. שמות משפחה המתבססים על שם פרטי של אב קדום הם אחת מקבוצות שמות המשפחה הנפוצות ביותר בקרב יהודים וגם בקרב לא יהודים. דוגמאות – בן חיים, בן דוד, דוידי, דוידוב, דוידוביץ, אברמפור, אברמוביץ, פיליפסון ועוד ועוד. שם המשפחה ביטון הפך עם השנים לשם משפחה נפוץ בקרב יוצאי ספרד בכלל ובצפון אפריקה בפרט – בטוניסיה, מרוקו ואלג'יריה. עוד משהו – ההטיות של שם המשפחה שנכתבות כביתאן ופיטון נגזרות אולי מהמקצוע/עיסוק פייטן. מקורות מחקר אילן היוחסין למאמר: המילון של אלכסנדר ביידר – שמות משפחה מאזור המגרב, גיברלטר ומלטה המילון של אלכסנדר ביידר - שמות משפחה מאיטליה, צרפת וקהילות פורטוגזיות המילון לשמות משפחה ספרדים אתר אנו - בית התפוצות.
מאמר זה פורסם באתר העמותה למחקר גנאולוגי בישראל ובגרסתו האנגלית באתר של Israel genealogy research asociation
המחקר המשפחתי היה בשלבי סיום. עץ המשפחה הענק ריצד על מסך המחשב, גדום ומצולק אנושות בעקבות מוראות השואה. אל העץ הידוע והמוכר חוברו נדבכים ורבדים נוספים שהמשפחה לא ידעה על קיומם עד כה. הצגתי מסמכים ודפי עד חתומים על ידי בני המשפחה, הצגתי פתרונות לכמה תעלומות וכבר עמדנו להיפרד. היה רגע של דממה, הפניתי את מבטי ומזווית העין נדמה היה לי שבדל חיוך עולה על שפתיו. הוא הביט באחותו ועכשיו ממש חייך. "יש סוד אחד שלא גילית – זה הסוד של אמא, חתיכת סוד שנשמר עד אחרי מותה" האח והאחות חייכו זה אל זה. אבא שרד את השואה כי היה סנדלר מוכשר והגרמנים נזקקו לשירותיו. הוא שוחרר על ידי בעלות הברית בסוף המלחמה, הסתובב, נדד וניסה בכל כוחו ליצור לעצמו עולם חדש במקום זה שאבד. אשתו ושלושת ילדיו נספו, אולי לא, בכל מקרה הוא לא מצא אותם. בעצם לא השלים עם מותם עד סוף ימיו, תמיד קיווה שיעקב הקטן, שהיה רק בן שלוש כשנפרד ממנו – שרד, אולי אומץ על ידי משפחה פולנית, אולי יופיע באחד הימים... ואולי אחת הבנות שרדה, ילדות בנות תשע ושתים עשרה בסך הכל. מזאמוש, העיר שבה גדל וחי נותרו בודדים, בודדים מתוך אלפי יהודים. אבא הגיע בשיטוטיו לעיירה גרמנית בשם וופרטאל. שם עמל על השגת אישור כניסה לארצות הברית. היה לו דוד בברונקס והוא קיווה שיצליח לשכנע את האמריקאים לתת לו אשרת הגירה. באחד הימים פגש ברחוב הראשי בוופרטאל צעירה נאה בת גילו, הוא היה אז בן 30 בערך. הצעירה הייתה יהודייה, והם החליפו כמה מילים באידיש ובפולנית. משפחתה של הצעירה הצליחה להימלט מפולין ומציפורני הגרמנים בעוד מועד. הם הסתתרו בסיביר במהלך המלחמה ושרדו. האהבה בין אבא לצעירה הנאה והמטופחת פרחה ועלתה, המשפחה נתנה את ברכתה והשניים התחתנו תוך פרק זמן מאוד קצר. אבא ואמא עלו לישראל, יחד עם כל המשפחה של אמא. אבא הביא איתו מכולה ענקית ופתח בית מלאכה לייצור נעליים. נולדנו אחיותי ואני, בית פולני לפי הספר. אתה יכול לראות בתמונות, בגדים מגוהצים, נעליים מצוחצחות, גרביים לבנות ועוד ועוד, כל החבילה. אמא הייתה פולניה מדופלמת, היא לא חגגה ימי הולדת, היו לכך המון סיבות: היא לא זכרה את התאריך המדויק, היא לא רצתה לחגוג שלא בתאריך הנכון, היא לא אוהבת ימי הולדת ועוד סיבות רבות נוספות. ידענו שהיא האחות השלישית במשפחה והקטנה ביניהן. אבא נפטר בשיבה טובה ואמא הלכה לעולמה כמה שנים אחריו. לא היה קל להוביל את אמא בדרכה האחרונה. ההלוויה שלה הסתיימה וכבר עמדנו לעזוב את בית העלמין. אחת מאחיותיה של אמא נגשה אלי ושאלה אם אני יודע איזה שנת לידה לכתוב על המצבה. עניתי בביטחון "כן 1916. היא קטנה ממך בשנתיים בערך"... "זה לא כל כך מדויק" היא ענתה לי באידיש. לא הבנתי למה היא מתכוונת. בקיץ 1941 הגרמנים התקרבו אל העיירה במהירות, סבי, אבי אמי החליט לעזוב את העיירה ולהימלט עם כל משפחתו. כשהעמיס את העגלות במטלטלים הטריד אותו, מלבד הגרמנים המתקדמים עוד דבר אחד חשוב. חנה בתו האהובה. חנה הייתה עדיין רווקה בעוד ששתי אחיותיה הצעירות ממנה נשאו והקימו משפחה. כשראה את בנותיו וחתניו יושבים יחד על העגלה מוחו הגה רעיון שיסייע לחתן את בתו בהקדם. הוא כינס את כל המשפחה ליד העגלות והודיע להם שמהיום יש סוד חדש במשפחה. סוד לגבי חנה. סוד שאיש לא ידבר עליו עד אחרי מותה. חנה לא נולדה ב 1906 והיא לא האחות הבכורה. היא נולדה ב 1916 והיא האחות הצעירה. היו כמה מלמולים והוא נאלץ לחזור על דבריו שוב עד שכולם ירדו לסוף דעתו. סבא זכרונו לברכה, הצליח במזימתו. אמא נשאה, הייתה לאשת איש, ילדה שלושה ילדים וזכתה לנכדים. הסוד הגדול נשמר בקפידה על ידי משפחתה ונודע רק אחרי מותה. אבא שלי חי עם אמא בערך חמישים שנה. במשך כל התקופה הזו הוא לא ידע לרגע אחד שאשתו מבוגרת ממנו בעשר שנים.
שמות המשפחה וזמן ווייצמן האם הם קשורים? מה המוצא שלהם? וגם – האם כל יוצאי מרוקו ששם משפחתם וייצמן אשכנזים? הכל התחיל משיחה אקראית עם אישה שספרה לי שיש משהו "מוזר" בשם המשפחה שלה. "אנחנו מרוקאים אסלים אבל במשפחה יש כמה קרובים עם שם המשפחה וזמן. אז יכול להיות שאנחנו אשכנזים בכלל?" היא שאלה. נתחיל משם המשפחה המוכר יותר וייצמן – אחד הענפים של המשפחה הזו הצמיח שני נשיאי מדינה. חיים וייצמן הנשיא הראשון ועזר וייצמן הנשיא השביעי. פירוש השם Vejsamn או Weizman הוא איש לבן. שם של יוצאי אשכנז. השם הזה היה נפוץ בליטא, פולין, רוסיה ועוד מקומות במזרח אירופה. במקביל לשם הזה קיים שם משפחה נוסף ממרוקו, טוניסיה ואלג'יריה שנשמע ממש דומה אבל נכתב ממש אחרת Ouizman, Oisiman ולפעמים אפילו Viseman. המקור של השם הזה הוא בשבטים מקומיים כנראה מאזור טנג'יר והוא מצוי כשם משפחה אצל יהודים ולא יהודים מצפון אפריקה. ולגבי יוצאי מרוקו בעלי השם וייצמן. ידוע על יוצאי אשכנז שהגיעו למרוקו למשל ויתכן שמישהו מהם נשא את שם המשפחה האשכנזי וייצמן. אבל הרוב המוחלט של יוצאי מרוקו שנושאים את השם וייצמן נקראו במקור וזמן או ויזמן. צורת הכתיבה וייצמן נובעת מהטיות כתיבה של פקידי רישום או הטיות כתיבה כלליות. מקורות: המילונים של אלכסנדר ביידר שמות משפחה יהודיים מפולין שמות משפחה יהודיים מהמגרב, גיברלטר ומלטה
This article has been published On the website of the Association for Genealogical Research in Israel and in its English version on the website of the Israel Genealogy Research Association Translated from Hebrew by Ellen Stepak
